פרוטיסטה הוא שם תואר המשמש בתחום הביולוגיה להתייחסות ליצורים חיים שיש להם תאים השייכים לקבוצה האוקריוטית. כאשר יש שימוש באותם פרוטיסטים, המושג מתייחס לממלכה שיצורים אלה יוצרים.
חשוב לדעת שמקורו האטימולוגי נמצא ב"פרוטסט "היווני, אותו ניתן לתרגם כ"הפרימיטיבי ביותר", וכי הוא תוצאה של סכום של שני מרכיבים: "פרוטוס", המקביל ל"ראשון "או" prev ", והסיומת" -istos ", המשמשת לציון סופרלטיב.
באופן ספציפי, מונח זה נטבע במחצית השנייה של המאה ה -19, ליתר דיוק בשנת 1866, על ידי הביולוג הגרמני ארנס היינריך אוגוסט האקל. הוא יצר אותו כדי לזהות או לנקוב בשמה של כל האורגניזמים החד-תאיים, ובמקרים מסוימים רב-תאיים, שלא ניתן היה להודות עליהם בתוך הממלכה הצמחית או החיה, ואותם ראה לראשון להופיע על פני כדור הארץ.
ממלכת פרוטיסטה, אם כן, כוללת אורגניזמים מסוג אוקיארוטי, שבשל מאפייניהם לא ניתן לכלול אותם בשאר ממלכות הכיתה הזו (הם אינם בעלי חיים, צמחים או פטריות).
אף על פי שרוב המפגינים הם חד-תאיים, ישנם גם מפגינים רב-תאיים. לעומת זאת, לרוב המפגינים יש pseudopods, cilia ו flagella המאפשרים להם ניידות משלהם.
יש לקחת בחשבון כי לאורך ההיסטוריה הסיווג של ממלכת פרוטיסטה השתנה, בהתאם להתקדמות והתגליות הטכנולוגיות שנעשו מהמיקרוסקופים המפותחים ביותר. לכן אורגניזמים מופיעים שבעבר סווגו כמגנים וכעת לא, ולהיפך.
פרוטסטים, לעומת זאת, יכולים להיות בעלי התנהגויות הדומות להתנהגויות של בעלי חיים מסוימים או אפילו לצמחים, דבר שמקשה על סיווגם עוד יותר. ישנם פרוטוטים הטרוטרופיים (הניזונים מחומר אורגני שאורגניזמים אחרים מסנתזים), אוטוטרופים (הם משיגים אנרגיה מפוטוסינתזה) ומעורבים (הם משלבים את שתי המערכות). יש אפילו פרוטסטים המתחלבים באופן מיני ואחרים המצייתים להתרבות מינית.
כמו כן מזוהים מטרוטרופים מכיוון שהם חיים בסביבות מימיות, ככלל יש להם חיים חופשיים, הם חד-תאיים ומיקרוסקופיים. מערכת ההתרבות שלהם לרוב אינה מינית ומגיבה לשם ביקוע בינארי.
באוטוטרופים, כמו במקרה של אצות, יש תאים הדומים מאוד לצמחים, ככלל הם כלל חד-תאיים, הם חיים בסביבות מימיות או עם רמות לחות גבוהה, ניתן להשתמש בהם במגוון רחב של יישומים ו ניתן לסווג אותם לקבוצות שונות על פי קריטריונים שונים, כגון פיגמנט.
במקרה הספציפי של אצות, אנו יכולים לקבוע כי על סמך קריטריון זה קיימות שלוש קבוצות גדולות: חום, ירוק ואדום.
כיום מחלקים לעיתים קרובות פרוטוטים לכרומיסטים (אורגניזמים המפוטחים פוטוסינתיזציה ויש להם מיטוכונדריה), פרוטוזואה (יש מיטוכונדריות ואינם מפתחים פוטוסינתזה), וארכאוזות (חסרות מיטוכונדריה).