הסכם הבנה, פשרה או הסכם שגובש בין צדדים או יותר. שלום, לעומת זאת, הוא המצב שקיים כשאין סכסוך מלחמה או מצב אלימות מתמשך.
הרעיון של הסכם שלום מתייחס אפוא להסכם שנחתם על ידי הרשויות של שתי מדינות שעמדו זו מול זו במלחמה. על ידי כינון הסכם שלום, הצדדים מתחייבים שלא לבצע פיגועים חדשים ולכבד את הקריטריונים שנקבעו בהחלטה המדוברת.
הסכמי שלום, המכונים גם הסכמי שלום, מסמנים את נקודת הסיום של המלחמה. עם זאת, ישנם כלים אחרים שיכולים להוביל להפרעה של העימות, כמו הפסקת האש המכונה הפסקת אש או כניעה.
חשוב גם לזכור כי בעימותים חמושים מסוימים, קשה מאוד להשיג הסכמי שלום אם אחד הצדדים היריבים אינו מייצג אף מדינה. בדרך זו, אם מדינה תחתום על הסכם שלום עם הצד השני, היא תקנה מעמד דומה לשל עצמה.
מעבר למה שעוסק בהסכם שלום רשמית, מקובל שהמלחמות ייפתרו בתהליכים מורכבים ונרחבים. כך, המעורבים בסכסוך נוקטים בצעדים שונים עד שהם מגיעים לשלום וחותמים על ההסכם המתאים.
החלוקה והגישה למשאבים, קביעת גבולות גבול, קביעת פעולות והתנהגויות אסורות ומצב אסירים ופליטים הם חלק מהנושאים שמוגדרים בדרך כלל באמצעות הסכמי שלום.
אמנת וינה לחוק האמנות
הכנת אמנה זו הייתה אמונה על ועידה בינלאומית שהתכנסה בווינה ושם עבדו על בסיס פרויקט שלקח את נציבות המשפט הבינלאומי של האו"ם למעלה מחמש עשרה שנות תכנון. מטרת אמנה זו הייתה קידוד החוק הבינלאומי המנהגי ובמקביל, להבטיח את פיתוחו בהדרגה.
ההגדרה הבאה של אמנה יכולה להימצא במאמר השני של אמנה זו: זהו הסכם בינלאומי שנחתם על ידי שתי מדינות או יותר בכתב ואשר הוא נשלט על ידי המשפט הבינלאומי, בין אם הוא מוקלט בכלי יחיד או במערכת מינימום שניים, מחוברים, ובלי קשר לנקודת המפתח הספציפית שלהם.
זה מביא אותנו לנקודה שהוזכרה בפסקה קודמת: ניתן לחתום על הסכמי שלום רק בין מדינות. יש לציין, לעומת זאת, כי ההגדרה שהוצגה זה עתה אינה כוללת הסכמים בין מדינה לארגונים בינלאומיים (בין נושאים אחרים הנהנים גם מהמשפט הבינלאומי), בין שניים מאותם נושאים, או הסכמים שאינם נקבעים על ידי כתוב.
משהו שחשוב לזכור הוא שההשפעה של אמנה זו אינה רטרואקטיבית: במילים אחרות, פירוש הדבר שהיא יכולה לחול רק על אמנות שנחתמו מרגע כניסתה לתוקף, ולא על אלה שהיו להם מקום קודם.
האו"ם ביצע את החתימה על אמנה זו, בציפייה לחשיבותם של הצדדים המעורבים בקביעת הזכויות הכלולות בה. מסיבה זו, בכמה ממאמריו, שאינם כלולים באותו פרק או הוסדרו באופן מסוים, המשאבים והמעשים העומדים בפני בורר או שופט נקבעים.