תגרות הן לְהַבִישׁ ואת הבושה נובע מסוים אמרה או למעשה. זו זעם, טרוניות, עבירה, בושה או פגיעה. לדוגמא: "אינני יכול לקבל עלבון כזה: אני דורש שתשוב על נס" , "מר קוטור יצטרך לענות לצדק על העימותים הבלתי מוצדקים שאמר" , "שימוש לרעה בסמלים לאומיים הוא פגיעה באומה כולה. ” .
מקובל לדבר על מה שמכונה עלבון ציבורי. כפי ששמה מרמז, מדובר בעבירה אישית שמתבצעת על מישהו בפרט וזה ידוע לכל מי ששייך לאותה קהילה. אוכלוסייה זו אינה מהססת לגנות אותה.
הפגיעה, אם כן, יכולה להתרחש עם אמירות או ביטויים מסוימים. למושג אין הגדרה מדויקת, שכן הוא עשוי לחפוף לתפיסות אחרות. עלבון יכול לבטא אמת או שקר, והוא יכול אפילו להפוך לפשע (אם מדובר בהכפשות או עלבון). אם אינטלקטואל מעיר, במקרים של כוהני פדופיל, שדתיים הם פוגעים מטבעם, הוא יבצע עלבון.
מאמן כדורגל יכול להבטיח כי דבריו של עיתונאי ספורט הם עלבון אם הכתב האמור מדווח על חוסר ההתקשרות של המנהל לעבודה אחראית.
פעולה יכולה גם להפוך עלבון. זמר רוק ששורף את דגל המדינה על הבמה או צייר המנפץ את דמותו של ישו הנוצרי במסיבת עיתונאים יעשה זעם שיעורר את תגובתם של אנשים רבים.
בנוסף לכל זה, עלינו לקבוע כי המונח הנוגע אלינו הופך לחלק מכותרת של אחד הפרקים החשובים ביותר ביצירה "El Cantar del Mío Cid", המתוארכת בשנת 1200 והיא מספרת את הרפתקאותיו של האביר. רודריגו דיאז דה ויבר (אל סיד). באופן ספציפי, זהו הפרק השלישי והוא נקרא "שיר עלבון הגופות".
גיבורי השיר השלישי הזה הם תינוקותיו של קארריון הסובלים מביזיון כשהם מבהירים את פחדנותם, הן מול אריה והן מול הערבים נגד מה שנלחם באותו הרגע. מסיבה זו הם מחליטים לנקום ומה שהם עושים זה לנסוע עם נשותיהם, בנות אל-סיד, להצליף בהן במקום מסוים ולהשאיר אותן נטושות.
אביהן של הבנות מבקש מהמלך צדק ומצליח. הם מתנקמים בבעלים והחתונות מבוטלות, כך שזמן קצר לאחר מכן הנשים שוב יתארסו, במקרה כזה עם תינוקות אראגון ונבארה.
בימי קדם, גברים זועמים נהגו לאתגר את מבקרים לדו קרב. זו הייתה דרך להגן על הכבוד, לדרוש נסיגה או לסכן את חייו בגלל הסכסוך. חרבות, אקדחים או אקדחים היו כמה מהנשק שהיה בשימוש לרוב בסוג דו קרב זה עד מוות.