להיות, שמקורו בשפה הצרפתית, הוא מונח המתייחס למשהו שיכול לקרות, לקרות או להפוך. הרעיון, אפוא, קשור לשינוי או מוטציה המתרחשים לאורך זמן.
לדוגמא: "עלינו למנוע מהקנאות להפוך לטרור" , "לא חשבתי שזה יגיע לזה, אבל נסחפתי על ידי עתיד הפעולות" , "המאמן התפטר לאחר מהלך האירועים . "
באותו אופן עלינו לקבוע שהפיכה היא מילה שמשתמשים בה לעתים קרובות במסגרת ההיסטוריה. באופן ספציפי, בדרך כלל מתייחס למה שמכונה הפיכה היסטורית, המשמשת לתיעוד השינויים המתרחשים לאורך זמן בחברה. הוא הופך, אפוא, לרצף האירועים באופן רציף שהם אלו שקובעים את התפתחות האדם והעולם בו הוא חי.
הפילוסופיה מבינה בעתיד בתור תהליך של שינוי אשר סותר לעתים להיות. על פי תפיסה זו, המציאות לעולם אינה קבועה או סטטית, אלא מדובר במשהו דינמי.
מה שעכשיו יחדל במהרה ויהפוך למשהו אחר. ההווה הוא תמיד חלופי והפיכתו אינה אלא תהליך של הוויה. זו הסיבה שרעיונות להיות (קבועים) ולהיות (לשנות) מתנגדים לרוב.
עבור הרקליטוס, הפיכה היא חומר ההוויה: הכל נתון לזמן ולשינוי מתמשך. זו הסיבה שהפילוסוף הזה טען שאף אדם לא יכול לרחוץ פעמיים באותו נהר.
בהמשך הזמן, ניתח הגל גם בהתחשב בכך שהמציאות אינה סטטית, אלא באה מהדיאלקטיקה. ההפכה, במובן זה, מופקת מהצומת שבין עמדה המכונה תזה לבין היפוכו אחר, הנקרא אנטיתזה, שפגישתו נובעת מלהיות בשלב שלישי: סינתזה. להיות זה המעבר בין התזה לאנטיתזה.
בנוסף לכל האמור לעיל, איננו יכולים להתעלם מקיומו בספרד של אגודה תרבותית המגיבה לשמה של אירופה שהופכת. יש לה אידיאולוגיה לאומית-סוציאליסטית בעליל, והיא מבצעת פעילויות שונות במטרה ברורה של התאוששות ערכים ורעיונות שהם רואים חשובים לחברה. לפיכך, היא עוברת מכנסים לביקורי תרבות דרך מחזורי הכשרה רציפה.
מצד שני, דבניר הוא גם שמו של הוצאת ספרים שקידם חואן פסטור בשנות השמונים של המאה העשרים, ומחויב להושיט יד לאותם סופרים לא ידועים ובלתי מפרסמים הזקוקים להזדמנות להראות את ערכם המקצועי. עם זאת, זה לא מונע ממנה להשיק גם יצירות של סופרים חשובים בעלי יוקרה בתחום הספרותי. באופן ספציפי, בין העטים שפורסמו עם מפרסם זה נוכל להדגיש בין היתר את אנג'ל גרסיה לופז, חוסה אינפנטה, לסר סודרברג, לואיס אנטוניו דה וילנה, חורחה אורוטיה או פרנסיסקו חאבייר דיז דה רוונגה, בין היתר.