לפני שממשיכים לדעת את משמעות המונח מנזר, יש להמשיך לגלות את מקורו האטימולוגי. במקרה זה, עלינו להראות שהוא נובע מלטינית, בדיוק מ"קונבוסוס ", שניתן לתרגם כ"מפגש" או "קהל". מילה הנובעת מהפועל "כנסייה".
זה בא לקסטיליאן כמנזר. זהו שם המקום בו נשים או גברים דתיים גרים יחד על פי הכללים שקבע המכון שלהם.
מנזר, אם כן, הוא מנזר או בית דת. מקור המונח קשור לאסיפה בה נפגשו אזרחים רומאים לדון בסוגיות שיפוטיות או מנהליות שונות. עם הזמן, נעשה שימוש במושג בהתייחסות לחיים הדתיים.
המאמרים הם מפעלים שבהם הדתיים מנהלים קיום בקהילה. אלה שגרים במנזר, מעבר לבחירה זו, מקיימים קשרים עם אלה השוכנים מחוץ לבניין, שלא כמו שקורה במשטרים סגורים.
בניית כנסות הפכה תכופה מאז המאה ה- 13, אז החלו הערים להתגבש והדתיים רצו להתיישב בסוג כזה של עיר מבלי להתרחק מהעם. באופן כללי, במניינים היו כנסייה או קפלה, חדר ישיבות, חדר אוכל והתאים השונים של הדתיים.
מנזר סנטו דומינגו, בעיר הספרדית של Plasencia, מהווה דוגמה לסוג זה של המקום. הוא נוצר במאה ה -15, שסופח לארמון ספירת פלסנסיה. הבניין הגותי המאוחר הוא כיום המפקדה של פאראדור נסיונל דה פלסנסיה.
דוגמא נוספת היא המנזר של קואפאם, בעיירה המקסיקנית Cuilápam de Guerrero. שלה הבנייה התרחשה במאה ה -16.
חשוב לדעת כי ישנם סוגים שונים של טקסים וביניהם הסגרים בולטים. הנזירות חיות במנזרים המצוירים שבין נורמות יסוד אחרות מוטלות עליהן חובה שלא לעזוב אותן. בנוסף, קיימת הנסיבות שאסור להם לאפשר לזרים להיכנס למנזר.
באופן זה הם "נסוגים" מחו"ל, מבודדים ומבלים את חייהם בתוך חומותיהם של אותם מנזרים שבהם הם מקדישים את עצמם להתפלל ולעבוד. מעל הכל, הראשון וזה שהסוג הזה של טקסים הגיוני מכיוון שנחשב כי עובדת הסגירה מקלה ומעדיפה את קיומה של אקלים של תפילה והיזכרות, בה התאחדות מיסטית עם אלוהים אפשרית יותר.
בעולם יש הרבה טקסים מסוג זה שקיימים, ומדגישים, למשל, את זו של ההערצה התמידית שנמצאת בברגה (ברצלונה) ושם מתגוררים מעריצי התורה הקדושה או זה של ההתעברות ללא רבב, שנמצא ב לאון וזה מברך את האחיות הפרנציסקניות הקונספציוניסטיות. לא שוכח את סנטה קלרה דה ויאדוליד, בה מתגוררים הכרמלים המנותקים, או את נוסטרה סנורה דה לה קונסולאציון דה פלנסיה, שם שוכנות הצווארונים העניים הפרנציסקנים.