למונח איזון יש כמה שימושים, כפי שניתן לראות כאשר מתייחסים למילון של האקדמיה הספרדית המלכותית (RAE). הפעם אנו מעוניינים במשמעותו בתחום הכלכלה: זה ידוע כמאזן לתוצאה או ניתוח השוואה שנקבעה בין משתנים שונים.
תשלום, ומצד שני, הוא התשלום של כסף או סוג אחר של ערך במטרת ביטול חוב או כדי לבצע רכישה. מעשה זה ותוצאתו ידועים כתשלום.
מתוך רעיונות אלה, אנו יכולים להבין לאילו רעיון יחסי התשלומים מתייחס. זהו השיא כי משווה את והתשלומים כספיים החיובים הזרים של הכלכלה של מדינה.
בנוסף לכל האמור לעיל, אנו יכולים לציין כי מאזן התשלומים, שהוא אינדיקטור מקרו כלכלי, מורכב או שיש בו ארבעה חשבונות עיקריים כמו אלה:
- יתרת חשבון ההון, איתה רישום של תנועת הון הקיימת במדינה. המשמעות היא אפוא שהם נלקחים בחשבון ממכירת או רכישת טובין למה שעשוי להיות הסיוע שמתקבל מחו"ל.
-החשבון של טעויות ומחדלים. זה הופך למרכיב חיוני במאזן התשלומים בהתחשב בעובדה שהוא באמת מורכב להיות מסוגל לחשב בדיוק מוחלט מה הייבוא והייצוא של מדינה.
-יתרת החשבון השוטף, שהיא זו המשמשת לדעת לעומק ובמציאות מה מצב החשבונות שקיים במדינה. הוא מחולק, בתורו, לארבעה חשבונות נוספים: יתרת העברות, מאזן סחר, מאזן הכנסות ואיזון שירותים. דרכו כלולים הכנסה, יבוא, העברות, יצוא…
-יתרת החשבון הפיננסי. דרך חשבון אחר זה, מה שנלקח בחשבון הן הן ההשקעות שמדינות זרות עושות בזה שנבדק והן ההלוואות שהיא יכולה לבקש מאחרות.
כאמור, כל אחד מאותם חשבונות יביא לעודף או לגירעון.
הרעיון של מאזן התשלומים ומאזן הסחר מבולבל לרוב. מאזן הסחר מתרכז ביצוא ויבוא של סחורה: מאזן התשלומים, לעומת זאת, כולל גם עסקאות אחרות, כגון יצוא / יבוא שירותים ותנועות הון פיננסי. זו הסיבה שניתן לומר כי יתרת הסחר כלולה במאזן התשלומים.
מאזן התשלומים, בקיצור, רושם את כל העסקאות הכספיות המתבצעות, בפרק זמן מסוים, בין מדינה למדינות אחרות. בדרך כלל, התקופה הנחשבת היא שנתית וכי עסקאות נרשמות במטבע המדינה המדוברת.
כאשר כל המרכיבים כלולים, מאזן התשלומים חייב להיות תמיד בשיווי משקל שכן הכספים מפצים באמצעות מנגנונים שונים, מבלי שיהיה גירעון או עודף. עם זאת, יתכן חוסר איזון זמני כאשר הכספים שהתקבלו עולים או פחותים מהשימוש באותן קרנות.