הפועל פתוח מתייחס לגרום למשהו להפסיק לסגור או לכסות, לחשוף את מה שמסתתר או לחשוף משהו. הרעיון של פתיחות קשור לפעולה זו, למרות שהיא יכולה להזכיר גם דברים אחרים.
סדק סדק סדק או חור עשוי גם להיות התייחס אל פתחים: "נצטרך לבצע פתח בקיר כדי להעביר את הצינורות" , "הפיצוץ נפער חור ענק בתקרה" , "אנא, קבל מעט מלט כדי שנוכל לכסות את הפתח .
בשנת פונטיקה, הפתיחה קשור איך האיברים האחראים פתוח קולי עיצורים ולהרחיב כאשר המאפשרים לאוויר כדי לעבור. בהתאם לצליל שייפלט, הצמצם יהיה גדול יותר או קטן יותר.
אותם צלילים שניתן לבטא ללא התערבות האיברים המדברים נעשים עם פתח גדול בהרבה; במקרה של השפה שלנו, זה קורה עם התנועות, שם הצליל של ה- A נוצר עם פתיחה גדולה מזו של שאר התנועות, בניגוד לזו של ה- I.
מונח זה מנוגד לסגירה, המתייחסת להתכווצות האיברים המדברים בכדי לאפשר לאוויר לעבור דרכם ולהפיק צליל ספציפי.
פתיחה או פתיחה?
מונח זה מוליד הרבה בלבול בכך שהוא דומה מאוד לאחר: "פתיחות". בשלב הבא ננסה לקבוע את ההבדלים בין השניים, בכדי לדעת בעתיד מתי להשתמש בכל אחד, מכיוון שלמרות מה שרבים מבטיחים, שני מושגים אלה אינם ניתנים להחלפה.
אם אנו מונחים על ידי ההגדרות ששתי המילים מקבלות במילון RAE, אנו יכולים לומר שלמרות ששניהם מתייחסים לפעולה של פתיחת משהו, ישנם הבדלים מסוימים. רצוי יותר לפתיחות לדבר על אותה פעולה עצמה, להתייחס לגישה של סובלנות מול מצב נתון (פתיחות למגוון מיני), לפעולה של הקמת עסק (פתיחת הנחות) וגם לדבר מהרגע בו, דרך מנגנון ספציפי, נפתח פער (נפתח סרעפת).
לעומת זאת, אפרטורה מצוין יותר להתייחס לשסע או לחור שכבר נוצר וקבוע, כמו חלל רחב באמצע שני הרים (נפתח בין הרים) או חור דרכו עובר אור או אוויר (פתיחת חלון).
בהתחשב בסתירות הגדולות שמונחים אלו מייצרים, זה נורמלי למצוא, אפילו במילונים חשובים, כי עבור אופטיקה, הצמצם הוא קוטר העדשה, הקובע מה תהיה הזווית של קרן האור כאשר היא ממוקדת במישור התמונה. למרות העובדה שבמקרה זה מדובר גם בפתיחות.
לבסוף, ראוי גם להבדיל בין מונח זה לבין הפתיחה המתייחסת ליצירת מוסיקה המשמשת מבוא לחיבור לירי, בין אם מדובר באופרה, באורטוריה או בכל יצירה אחרת בסגנון זה.