WWW הם ראשי התיבות שמזהים את הביטוי האנגלי World Wide Web, מערכת מסמכי היפר-טקסט המקושרים זה לזה ואשר ניגשים אליהם דרך האינטרנט. באמצעות תוכנה המכונה דפדפן, המשתמשים יכולים לצפות באתרי אינטרנט שונים (המכילים טקסט, תמונות, קטעי וידאו ותכני מולטימדיה אחרים) ולנווט בהם באמצעות היפר-קישורים.
בדרך זו, נוכל לומר, באמצעות השוואה עם תחום התקשורת הטלפונית, ש- www הוא "הקידומת" של כל פורטל שנמצא ברשת האמורה שאליה אנו רוצים לגשת.
בזכות האינטרנט, השימוש באתר האינטרנט, וכתוצאה מכך לדפי האינטרנט השונים שאזרחים מכל העולם מציגים, יש לנו אפשרות לגשת למספר חללים אינסופי בו אנו יכולים למצוא מידע על היבט אותו אנו מחפשים., שם יש לנו הזדמנות לבדר את עצמנו על ידי צפייה בתמונות מעניינות או אפילו בהן אנו יכולים לתקשר עם אנשים מכל פינה בגיאוגרפיה של כדור הארץ שלנו.
במובן זה, ובהתבסס על הדוגמאות שהוצגו, אנו יכולים להדגיש כי חלק מאתרי האינטרנט עם השטף הגבוה ביותר של משתמשים ברחבי העולם הם מנוע החיפוש של גוגל, פורטל הווידיאו ביוטיוב או רשתות חברתיות כמו פייסבוק.
ראוי לציין כי לכל אלה האינטרנט ועולם ה- www הפכו למהפכה והחדשנות האמיתית של המאה העשרים והציר הבלתי מעורער של המאה הנוכחית. וזה שהצליח לייצר שינוי מוחלט לא רק בתחום הטכנולוגי אלא גם מבחינה חברתית.
באופן זה, סוציולוגים מומחים הדגישו כיצד שינו את התקשורת באופן חלקי בין בני אדם. וזה לא רק שאנשים רבים מהמרים באינטרנט כדי להיות מסוגלים לנהל שיחות עם חבריהם או בני משפחתם, אלא שגם חלק גדול מהם משתמשים באותו הדבר כדי לפגוש חברים או מערכות יחסים חדשות, כדי להחזיר קשר עם אנשים או אפילו כדי כונן יחסי עבודה.
ה- WWW, כפי שניתן לראות בעת סקירת מקורו של ראשי תיבות זה, פותח בראשית שנות התשעים של אדם ממוצא אנגלי בשם טים ברנרס-לי, שהיה בשיתוף פעולה עם רוברט קאיליו, בלגי שעבד עם אותו בז'נבה (שוויץ). בכל אופן, קודמותיה חזרו לשנות הארבעים. יצוין כי ברנרס-לי ו Cailliau היה מפתח ליצירת סטנדרטים שונים הקשורים יקום האינטרנט, כפי שקרו עם שפות הסימון שגורמות ליצירת דפים אפשריים.
פעולת ה- WWW מתחילה כאשר משתמש מזין כתובת (URL) בדפדפן שלו או כשהוא עוקב אחר קישור היפר - טקסט הכלול בדף. לאחר מכן הדפדפן מפעיל סדרת תקשורת לקבלת נתוני הדף המבוקש ובאופן זה להציג אותם.
השלב הראשון הוא להפוך את שם השרת של ה- URL לכתובת IP, באמצעות בסיס הנתונים המכונה DNS. כתובת ה- IP מאפשרת לך ליצור קשר עם שרת האינטרנט ולהעביר את מנות הנתונים.
לאחר מכן נשלחת בקשת HTTP לשרת על מנת לקבל גישה למשאב. תחילה מתבקש טקסט ה- HTML ואז ניתוח הדפדפן מתרחש, מה שמביא לבקשות אחרות לשמורות לגרפיקה ולשאר הקבצים שהם חלק מהדף.