אפילו בלטינית עליכם לעזוב בכדי למצוא את המקור האטימולוגי של המונח "כור המצרף" אותו אנו הולכים כעת לנתח. זה בא מהמילה הלטינית "purgatorium", אשר ניתן לתרגם כ"מטהר "ואשר נובע, בתורו, מהפועל" purgare ", המקביל ל"נקי" או "לטהר".
מונח זה, בשפתנו, הפך למזקין, שהשימוש הנפוץ ביותר שלו הוא בתחום הדת.
בקתוליות, בכור מצרף הוא המרחב הסמלי כי בתי אנשים שמתו עם כמה חטא ומי חייב להיטהר לפני שהוא יוכל לגשת עדן. נאמר כי הנשמות הנושאות חטא קלוש כלשהו שטרם נסלח או חטא רציני שעדיין לא הספיקה את סיפוקו באמצעות עונשין, נשארות בחיכן.
כור מצרף אפשר להבין אפוא בתור זמני מדינה שהאדם עובר לאחר מותו תוך מכפרת על החטאים שלהם. חשוב לציין כי מכשיר המצרף לעולם אינו נצחי: מהתורה עולה כי כל הנשמות, בטווח הרחוק, מצליחות לגשת לגן עדן. משך השהות עשוי להיות תלוי בין היתר בתפילות האנשים לזכר המנוח ובפינוקים אפשריים.
אפשר לקשר את הכור המצרף לגיהינום: בשני המקרים הנפש רחוקה מאלוהים. עם זאת, מי שנועד לגיהינום, נשאר שם לנצח, בעוד שכמו שכבר הזכרנו, המזהם חולף. מטרת המזהם היא שהנפש תטהר ותיהיה מוכנה לעלות לגן עדן.
חייבים לומר כי בעוד שהכנסייה הקתולית או הקופטית אכן מכירה ומקבלת את קיומו של המגרפה, האורתודוקסים אינם עושים זאת. עם זאת, אין בכך כדי למנוע מדתיהם של האחרונים לבצע תפילות במטרה ברורה להבטיח כי מתיהם יקבלו את אהבתו וחסדיו של אלוהים על החטאים שהם עשו בחייהם.
המזהם, לאורך ההיסטוריה, עורר את התעניינותם של סופרים רבים. דוגמה טובה לכך היא דנטה אליגיירי, שהפך אותו לאחד החלקים ביצירתו הידועה והחשובה ביותר: "הקומדיה האלוהית".
בתחום הקולנועי יש לומר שיש סרט שכותרתו בדיוק "פורגטוריו". הוא יצא בשנת 2014 ומדובר במותחן שביים הפאו טקסידור הספרדי. אונה צ'פלין או סרג'י מנדז הם חלק מהשחקנים שמובילים את צוות השחקנים של הסרט המספר את סיפורה של ילדה הזקוקה לטפל בילד של שכנתה.
החלק המסובך בעלילה מתחיל כשלא רק שהאם לא באה לאסוף את הקטנה, אלא שהוא גם מתחיל לומר שמישהו אחר גר בבית, ילד אחר.
לעומת זאת, Purgatorio יכול לשמש שם תואר באותו מובן כמו טיהור: יסוד או חומר שמקבל הסמכה זו הם כאלה המאפשרים לטהר אורגניזם, מערכת וכו '.