מן הלטינית contractĭo , התכווצות היא הפעולה והתוצאה של קבלנות או קבלנות. המונח מאפשר להתייחס לצמצום לגודל קטן יותר, לרכישת מנהג, מחלה או סגן, וחגיגת הנישואין.
לעומת זאת, שרירים הם מה ששייך או יחסית לשרירים. אנו יכולים לקבוע כי לשרירים יש גם מקור אטימולוגי בלטינית מאחר והמונח נוצר על ידי שלושה חלקים מאותה שפה שהוזכרה: "mus", שהוא שם נרדף ל"עכבר "; "קולוס" המקביל ל"קטן "; ולבסוף הסיומת "-אר", שניתן לתרגם כ" יחסית ".
שרירים הם איברים המורכבים מסיבי התכווצות (המכונים סיבי שריר) הניתנים לקישור לשלד (שרירי השלד) או מהווים חלק ממבנה של איברים או מכשירים אחרים (שרירי קרביים).
התכווצות שרירים היא תהליך פיסיולוגי שפותח על ידי השרירים כאשר, בהתאם למתח, הם נמתחים או מקוצרים. תהליך זה נשלט על ידי מערכת העצבים המרכזית ומאפשר ייצור של כוח מוטורי.
בזכות הכוח המוטורי הזה, השרירים העליונים יכולים לעקוף את תוכן חלל שהם מכסים (שעושים שרירים חלקים), להזיז את הגוף דרך המדיום, או לגייס חפצים אחרים (שרירים מפוספסים).
בנוסף לכל האמור לעיל, חשוב שנדע כי ישנם מצבים שיוצרים שינויים או שינויים במה מדובר בהתכווצות שרירים. באופן ספציפי, בין המצבים המשמעותיים ביותר מסוג זה הם הבאים:
• Rigor mortis. מונח זה הוא המשמש להתייחס לקשיחות שחווים שרירים של אדם שמת. באופן ספציפי, הם יתקשו לחלוטין בין שלוש לארבע שעות לאחר שהאדם נפטר ויישאר כך במשך יום שלם.
• ניוון שרירים. אי אימון השרירים, כמו שקורה למשל אצל חולים המבלים זמן רב במיטה, הוא הסיבה העיקרית למצב זה, שבאופן בסיסי מורכב מהעובדה שהשריר לא רק פוחת בגודל אלא גם בכוח.
ניתן להבחין בין התכווצויות וולונטריות (נשלטות על ידי המוח) לבין רפלקסים לא רצוניים (שתלויים בחוט השדרה). שרירים מורכבים מתכווצים מרצון ממאמץ מודע שמקורו במוח. אותות המוח מופנים דרך העצבים לנוירון המוטורי המגרה את סיבי השריר. התכווצויות שרירים לא רצוניות, לעומת זאת, מקורן בחוט השדרה דרך מעגל עם חומר אפור.
סיווג נוסף של התכווצויות שרירים מאפשר להתייחס להתכווצויות איזוטוניות (כאשר סיבי השריר מתכווצים ומשנים את אורכם), התכווצויות קונצנטריות (השריר מקצר ומגייס חלק מהגוף כדי להתגבר על התנגדות) והתכווצויות איזומטריות (השריר נשאר סטטי אך מחולל מתח) בין היתר.
באופן ספציפי, עלינו לקבוע שבתוך התכווצויות איזוטוניות, של מתח שווה, ישנם שני סוגים מובחנים בבירור: הריכוזיים, שכבר הסברנו, וישנם אלה האקסצנטריים, המוגדרים על ידי העובדה שבתוכם מה השריר מתארך. מצב זה האחרון מתרחש מכיוון שההתנגדות גדולה יותר מהמתח המופעל על ידי השריר עצמו.