המונח הִתנַזְרוּת שמקורה בלטינית abnegato . על פי ההגדרה המוצגת במילון האקדמיה המלכותית הספרדית (RAE), מדובר על ההקרבה שמישהו עושה מרצונו, חיבתו או תחומי העניין שלהם. ככלל, הקרבה זו נעשית מסיבות דתיות או אלטרואיזם.
עבור הנצרות, הכחשה עצמית היא הכחשת האדם, במובן של ויתור על עצמו ועל אינטרסים אישיים. נוצרי טוב לא יכול תמיד לעשות את מבוקשו, אך צריך לציית לדבריו של אלוהים ולחיות לפי פקודותיו. הכחשה עצמית זו היא חלק מהותי מהתהוות הנוצרי: מה שמוותר עליו, מוצע לאלוהים.
הכחשה עצמית כוללת משמעת וכרוכה בשליטה על רצונות, רגשות, תשוקות ומחשבות. הוא גם מתנגד להיפראקטיביות וטירוף, שכן האדם שעושה יותר מדי דברים לא חושב; לפיכך, דברים אלה נעשים לרוב בצורה שגויה.
במובן זה, חשוב להבהיר כי הכחשה של הכחשה עצמית חיונית גם בתחום הצבאי. לפיכך, נקבע כי סגולה זו חיונית שהיא תהיה ברשותם של החיילים השונים ושאר חברי החיל, של המיליציה, מכיוון שיש צורך שהם יניחו בצד את האינטרסים שלהם, את הטעם שלהם, את הרעיונות שלהם לגבי את החיים או אפילו את חייו עצמם כדי להגן ולהגן על מולדתו.
באופן זה, כיום אנו זוכים לשבחים של חוסר האנוכיות של אנשי מקצוע רבים המוכנים לעשות הכל כדי לשמור על ביטחון, חירותם וחיי האזרחים. זה יהיה המקרה של כל אותם אנשים העובדים בצבא ובחיל הביטחון הממלכתי, כגון הצבא, סוגים שונים של שוטרים או כבאים, בין היתר.
הכחשה עצמית מרמזת על התמודדות עם אנוכיות. זה מתמקד בנתינה, במקום לקבל. האדם לוותר על משהו שיעזור לאחרים עושה זאת בחופשיות וללא כל התחייבות; לכן באותה הכחשה קיימת בחירה אישית המייצרת שמחה וסיפוק.
כמו כן, רלוונטי להדגיש את העובדה שלאורך ההיסטוריה נעשה שימוש במונח אם אנוכית. ביטוי שאיתו התבסס, המוטל על ידי נורמות מוסריות וחברתיות כמו גם דתיות, כי כל הורה היה צריך להיות מאופיין בכך שהוא מוכן לתת הכל עבור ילדיהם, המסוגלים אף פעם לא לוותר ולהיות חזקים לצמיתות עם כזה לגדל את משפחתה, שיש לה אומץ להתמודד עם כל המכשולים המונמים בדרך כל עוד צאצאיה אינם סובלים וגם אם היא סובלת.
כל המאפיינים הללו מציבים עבור הנוצרים את ישוע המשיח כסמל וכמודל להכחשה עצמית. ישוע החליט לוותר על מעמדו האלוהי והפך לאיש להצלת האנושות. לכן הוא מבקש מתלמידיו ללכת אחריו, לוותר על רצונם ולעשות את רצון האל על כדור הארץ.